<h1>ספר הנייר הלכ' שאר כסות ועונה</h1>
<h2>דף סה.</h2>
הגהה. והילך תשובת ר"י ב"ר אברהם. וביורה כחץ מהימנא משום דלא קים ליה ולא מצי להכחישה, אבל בנשען על ביתו ולא יעמוד יכול להכחישה ולא מהימנא, ויכול לבקש רופא על הקישוי. אבל באינו יכול לבעול אשתו מחמת שרחמה צר מחמת בתולי' ימתין עד ד' שנים ואם מודה הוא שאינו יכול לבעול יוציא ויתן כתובה בלא תוספת, ולדברי הגאון רב האי חולקי' דמספקא לן אי חיבת ביאה קונה, אך ה"ג פסקו דחיבת חופה קונה, וה"מ התוספת, אבל נדונייא ידועה שהביא' ודאי שקלה לדברי הכל. ואם יכול הוא להתקשות קצת בהכנסת עטרה ולא גיד נותן תוספת דהוה ליה הנאת ביאה. ובספר הישר כתב ר"ת דנשען על ביתו ולא יעמוד דיוציא ויתן כתובה, ושלו' ר"י ב"ר אברהם זצ"ל.
<h2>דף סו.</h2>
הגהה. רבינו שמואל כתב וז"ל, במסכת נדה פ"ק שלש נכסים יש לאשה וכולם חלוקין. הראשונים נקראים צאן ברזל הם הכתובה והתוספת כברזל אין יכול לפחות, והשניים הם נכסי מלוג הם מעות שנתן לה אביה ע"מ שאין לבעל רשות בהם או נכסים שנפלו לה בירושה והקרן יש לה קיים והפירות לבעל, ואם פחתו פחתו לה ונקראו מלוג כמו מולגין את הראש שהוא קרח, וכן האשה שפחתו לה מנכסיה היא קרחה מהן, הנכסים השלישיים הם הבלאות שהכניסה לו אם הם קיימין ונתאלמנה או נתגרשה יחזיר' לה ואי לא לא. דאי הכניסה לו גלימא מכסי ואזיל עד דבלי עכ"ל.
